החלק הכי קשה בלימודי רפואה הוא הקבלה לרפואה!
סיפורה של יוליה, סטודנטית לרפואה בבר אילן שהחליטה להגשים את החלום למרות היותה אמא.
"עליתי לארץ בגיל 18. בחורה ציונית ומורעלת צבא, עם חלומות גדולים במעטפת מקסימליזם אופייני לגיל ה"עשרה" ורצון עז לברוח מהבית ומהחינוך הסובייטי הדיי קשוח.
הרבה מהחלומות מן הסתם התנפצו לנוכח המציאות הישראלית, הרבה התגלו גם כלא רלוונטיים אבל הרבה מהם גם התגשמו.
סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ותוך כדי הלימודים מצאתי אהבה, בניתי בית ומשפחה, והפכתי לאמא לנסיכה חמודה ושובבה.
תכלס, קיבלתי הכל – אבל עדיין הרגשתי שמשהו גדול ומשמעותי חסר לי וזה הגשמה עצמית!
תחושה של לקום בבוקר ולדעת שיש לך מטרה שהיא יותר גדולה ממך, שיש לך משהו חשוב ומשמעותי לעשות, להרגיש שאני יכולה לגעת באנשים ובאמת לשנות בהם או בחייהם איזה משהו. תחושה של משמעות ומסוגלות.
באותה העת התחילה לרוץ תכנית חדשה לתואר דוקטור ברפואה לבעלי תואר ראשון.
אני זוכרת את עצמי, לפחות כמה פעמים בשבוע, יושבת מול המחשב וקוראת על התכנית – על הדרישות הקבלה הגבוהות, על מבחנים, על תכנית לימודים עמוסה ומאתגרת ועל העתיד של הבוגרים.
כאילו כל הזמן שיחקתי עם המחשבה – ומה אם? מה אם אלך על זה? מה אם באמת פשוט אקום, אשנה את החיים שלי ואחזור להיות סטודנטית פול טיים?
אבל מהר מאוד הייתי חוזרת לקרקע המציאות, לעבודה, למינוס בבנק, לילדה קטנה שצריך לטפל.
המחשבה לא עזבה אותי עד שיום אחד שיתפתי את בעלי.
לא יודעת מה באמת ציפיתי לשמוע ממנו, אבל כשהוא אמר לי בשיא הבטחון – "אם זה החלום שלך וזה היעוד שלך – לכי על זה! אנחנו נמצא פתרון, אנחנו נסתדר" – הופתעתי מאוד וקיבלתי את האומץ.
מאותו הרגע עשיתי שינוי מטורף – נרשמתי לאוניברסיטה להשלים 8(!) קורסי ליבה של מסלול הרפואה, קורסים גדולים וגדושים בחומר ולא קלים בכלל במיוחד למישהי שמגיעה בלי שום רקע בביולוגיה או מדעי החיים. נרשמתי לקורס הכנה למבחן ידע מטורף שמאגד 180 שאלות מכל תחומי הביולוגיה, פיזיולוגיה וגנטיקה, כולו בשפה האנגלית (הלא מדוברת בעליל) שמהווה אחד ממבחני הכניסה לפקולטה, מצאתי חברים הנמצאים באותו המסלול איתי כדי לתרגל וללמוד איתם וגם ירדתי לחצי משרה בעבודה שלי.
תקופה מאתגרת של הרבה למידה וחומר, הרבה לחץ, הקרבה מסויימת בחיים האישיים והחברתיים – הכל למען המטרה המיוחלת.
ואז הגיעו תוצאות המבחנים…
ולא. לא התקבלתי.
למרות כל ההשקעה והאמונה – לא התקבלתי.
הייתה אכזבה גדולה ותקופה לא קלה, אבל בסוף אזרתי כוחות והחלטתי לא לוותר ולנסות שוב.
אז עוד שנה של נסיונות, של למידה, של מתח…
אבל הפעם זכיתי לסוף טוב שלו כל כך ציפיתי.
התקבלתי לבית ספר לרפואה בתכנית ה4 שנתית של אוניברסיטת בר אילן הממוקמת בצפת.
למרות כל הקושי, לקחנו את עצמנו ועברנו ל"עיר האורות".
לא היה קל, אבל בהסתכלות לאחור, כסטודנטית בתכנית, אני יכולה להגיד שזה היה כל כך שווה את זה!
איכשהו הדברים פשוט הסתדרו – מצאנו גן מעולה לקטנה, בעלי הצליח לסדר את ענייני העבודה שלו ואני מרגישה שאני במקום הכי נכון בשבילי.
לא יכולה להגיד לכן שעכשיו זה נהיה קל, אבל לדעתי ולדעת הרבה אחרים – החלק הכי קשה בלימודי רפואה זה להתקבל לרפואה! לומדות איתי בתכנית המון אמהות- אמא ל4 ילדים ול3 ילדים, אמא שהגיעה לפקולטה שבועיים אחרי הלידה ואמא שילדה תוך כדי שנת הלימודים וכולנו בסדר!
אם באמת בוער בכן הרצון לעשות עוד משהו בחיים – אל תחששו, שתפו את האנשים הקרובים לכן, התייעצו איתם, בקשו מהם תמיכה ופשוט לכו על זה! מקסימום – זה יצליח ????
מבטיחה לכן, זה נראה הרבה יותר קשה מהצד מאשר בפועל כשתעשו את זה!"
יוליה המקסימה, נמצאת איתנו בקבוצה אמהות באקדמיה ותשמח לסייע לכן בכל שאלה.
לפוסטים נוספים בנושאי הורות באקדמיה לחצו כאן
