במשך שנים היה חלומה של כסלו דיין להיות רופאה, אך במרוצת הזמן תהתה אם זה אכן המסלול המתאים בשבילה. לאחר לבטים בחרה במסלול לתזונה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ומציגה דרכים להתפתחות בקריירה שמשלבת מגוון אפשרויות
כשנרשמתי לתיכון, הלכתי לערב מגמות עם חברה, ומגמה אחת מיני רבות הייתה מגמת "רפואה". האמת שבאותה תקופה חשבתי: אני? בחיים לא אהיה רופאה, אבל החברה היקרה שכנעה אותי שזה עשר יחידות של מקצוע מדעי וזה טוב לממוצע ולעתיד וכו'. השתכנעתי ונכנסתי ללמוד במגמת רפואה שעסקה בגוף האדם ובמחלות שונות. התאהבתי כמו בקומדיה רומנטית קיטשית ברחל, המורה מעוררת ההשראה שלי, שהסבירה לנו לעומק כל תהליך מדהים שקורה בגופנו, ולימדה בצורה חווייתית שכללה סדנאות תזונה בריאה, ביקורים במכונים הכי חדשניים ובבתי חולים, התנדבות במד"א, ימי בריאות בבית ספר ועוד ועוד. אהבתי את זה כל כך שפשוט לא ראיתי דרך אחרת – וכשסיימתי תיכון ידעתי בעמקי ליבי שאני הולכת להיות רופאה.
אבל מה לעשות, במדינת ישראל בין התיכון ללימודים יש צבא, אז ניסיתי להתמיין לעתודה ברפואה. עשיתי פסיכומטרי אבל הוא לא היה כל כך מוצלח, ומאחר ולא רציתי לדחות עוד את השירות, הגעתי לחיל האיסוף הקרבי כתצפיתנית – תפקיד משמעותי ביותר ולא פשוט בכלל, ושם שכנעתי את מפקדת הפלוגה שלי שאני צריכה לצאת לקורס חובשים, כי שם יהיה לי טוב ושם אני אתרום הרבה יותר. היא האמינה בי ושלחה אותי לקורס.
האהבה נמשכה, תחום הטיפול באנשים והבנת גוף האדם פשוט סקרן אותי ולמרות הקושי להתקבל, הלימודים הקשים והארוכים, ועוד קשיים פיזיים ונפשיים בדרך, ברגע שהשתחררתי התחלתי לחרוש לפסיכומטרי. עשיתי קורס, למדתי המון וקיבלתי את הציון המיוחל – 740! (שהיה בדיוק הרף שלי כדי להתקבל). אני לא אשכח את הרגע שבו ישבתי בחנות קטנה שבה עבדתי, וקיבלתי מייל עם הציון, וכמובן שלא יכולתי להתאפק אפילו לשנייה אז פתחתי אותו והתחלתי כמעט לרקוד מאושר באמצע החנות. אבל הקבלה לרפואה דורשת עוד המון מבחנים, כסף, זמן ובעיקר כוח נפשי. נסעתי לבאר שבע, לתל אביב, נרשמתי לטכניון ולירושלים, ועשיתי מבחנים פסיכוטכניים שונים. לקחתי קורס של "אקדמיה לעם" כדי להגיע למבחני האישיות הכי מוכנה שיכולתי. כן – מבחני אישיות. עשיתי גם אותם, ולא בהצלחה רבה, הלחץ מאוד הכריע ואני הרגשתי די מיואשת מכך שבכמה תחנות של חמש דקות בוחנים את התאמת האישיות שלי לרפואה.
בשלב הזה כמו כל צעיר שמנסה להתקבל לרפואה בארץ, עמדו בפני כמה אפשרויות:
- ללכת ללמוד תואר בביולוגיה או תואר דומה, לקוות לציונים מצוינים ביותר ואחר כך לעשות את כל מבחני ההשלמה לרפואה משם במסלול ארבע או שש שנתי.
- לגייס תרומות ענק וללכת ללמוד בחו"ל שבע שנים.
- לחכות עוד שנה או כמה ולנסות שוב ושוב ושוב את המבחן עד שאני אתקבל.
הלכתי על האופציה הראשונה והגעתי לתואר למדעי התזונה באוניברסיטה העברית שסימנתי בעדיפות שנייה בטופס ההרשמה.
הימור שמשתלם
כבר בקורס של יומיים שנקרא "היכרות עם עבודת הדיאטן", הרגשתי שאני במקום שטוב לי בו! קורסי המבוא של שנה א' היו נחמדים, אבל ברגע שהתחילו הקורסים של תזונה העיניים שלי היו בורקות, והרגשתי שאני מקשיבה לדבר הכי חשוב בעולם. היום בשנה השלישית אני כבר מכוונת קדימה לתואר שני ולהתפתחות בתחום הקליני בתזונה (גם פה יש ענייני סטאז', אל תדאגו).
אז למה בכלל הייתי צריכה את כל הדרך המייגעת, הארוכה והרפואית הזו כדי לספר לכם שבסוף אני בכלל רוצה להיות תזונאית?
אני חושבת שבכל דרך ההתמיינות לרפואה היו בי המון ספקות וחששות, חלק היו קשורים לתהליך הקבלה המאתגר, אבל חלק היו קשורים אליי – למשל איך אוכל לשלב את חיי הפרטיים, את הזוגיות, הקמת משפחה, עם לימודים ועבודה כל כך אינטנסיביים? איך אצליח להתפרנס? אלו לימודים ארוכים ביותר שלא יכולתי להרשות לעצמי לממן בלי עבודה, איך אצליח להתמודד רגשית עם העומס ועם המקרים הקשים שחווים בסטאז' ובהתמחות בבית החולים כרופאה כשאני כל כך זקוקה לאיזון ורוגע בחיי? איך אני, שמאמינה באורח חיים בריא שבאופן אבסורדי לא מתאפשר כמעט כשאתה בוחר להיות רופא, אצליח להתמודד בלי שינה, אוכל מזין ושלווה נפשית במשך שנים ארוכות? האם באמת אעזור לאנשים ואעשה מה שאני אוהבת כרופאה או שיהיו לי עשר דקות למטופל ואני רק אתן לו אנטיביוטיקה? והשאלה אולי הכי חשובה – האם אני באמת רוצה להיות רופאה ולא שום דבר אחר בעולם? או שפשוט זה מה שננעלתי עליו לפני כמה שנים ודברים השתנו מאז?
התשובה שלי לכל אלו הייתה תזונה – אני אוכל להיות דיאטנית ולשלב חיים פרטיים וחיי משפחה, אני אוכל לקיים אורח חיים בריא ורגוע יותר ואפילו טוב מכך – לעזור לאחרים לעשות את זה! אני אוכל לשלב פן רגשי והוליסטי יותר עם פן מדעי מוכח ומקצועי, אני אוכל לממש את עצמי ולתרום לאחרים הרבה יותר טוב כתזונאית מאשר כרופאה.
אז נכון – השכר הרבה יותר נמוך, וממתינים שנתיים לסטאז' שעולה כסף, ויש המון דיאטניות ומעט דיאטנים בשוק, ולא חסרים אתגרים כלל וכלל, אבל אלו אתגרים שאני מוכנה לקחת על עצמי כדי לעשות את מה שאני אוהבת.
ואני חושבת שזו העצה שהייתי נותנת לכל חברה טובה שהייתה מתלבטת מה ללמוד, שהכי חשוב למצוא את הדבר הזה בי שאני אוהבת לעשות, שאני מרגיש שאני טוב בו ושאני יכול לעזור בעזרתו לאחרים, ואז למצוא את הדרך איך אני אוכל להתפרנס ממנו – ותתפלאו כמה תשובות מפתיעות יוצאות מהשאלה הזו! מקצועות, עסקים ולימודים שלא ידעתם שקיימים בכלל הם פתאום התגשמות כל חלומותיכם. ואולי זה לא יהיה מסלול קל, אבל החיים הם תהליך אחד ארוך, מותר לשנות ומותר לתקן, לכו למה שעושה לכם טוב כרגע ומידי פעם תעצרו לבדוק עם עצמכם אם אתם בכיוון הנכון.
מידע פרקטי על התואר
תואר בתזונה יכול ללכת להמון המון כיוונים, לא כולם חייבים להמשיך ולהיות תזונאים, וזה חלק ממה שאהבתי בו כל כך.
זה תואר מדעי וניתן ממנו לעשות הסבה לכל מיני תחומים בביולוגיה ובמדעי החיים, ניתן להמשיך למחקר או לעבודה בחברות ביוטכנולוגיה, ניתן ללכת לכיוון של מכירות ושיווק מוצרי מזון או מוצרי מזון רפואי, ניתן לעבוד בתעשייה או לעשות הסבה לטכנולוג מזון ולפתח מוצרים, ניתן להמשיך לרפואה (אבל זה קצת יותר קשה ודורש השלמות), ניתן לפנות לתחומים של בריאות הציבור והקהילה, למשל משרות של משרד הבריאות, או לתחום החינוך – אם זה כתזונאי ואם זה תעודת הוראה ממש, ניתן ללכת לתחום הקליני וגם פה יש מגוון אפשרויות – דיאטניות גריאטריות, ובריאטריות, שמטפלות בילדים או במתבגרים, בנשים בהריון או בספורטאי עילית, דיאטניות בבתי החולים במחלקות שממש מצילות חיים ודיאטניות המלוות תהליכי שינוי לבריאות ועוסקות בשיפור איכות החיים, יש מגוון. ואם תזונה הוא נושא שמעניין אתכם אני בטוחה שתוכלו למצוא את המקום אליו ליבכם נוטה.
התואר לא פשוט. הוא עמוס לאורך כל שלוש השנים, ומכיל מגוון קורסים מהמדעים המדויקים, הרבה כימיה וביולוגיה אבל גם קורסים "הומאניים" יותר בתחום הפסיכולוגי/רגשי של המטפל. זה מאוד תלוי בעוד המון גורמים אישיים אבל יש הרבה אנשים שמשלבים עבודה, מלגות ועוד.
הסטאז' נמשך חצי שנה ומתקבל בהגרלה – על פי עדיפויות מדורגות ומיקומך בהגרלה, והוא נחשב קשוח (אי אפשר להפסיד אף יום, שעה וכו'). הוא עולה כ-12,000 ש"ח ויכול גם להיות מפוצל ולא ברצף שכן חלקו מתבצע בבית חולים וחלקו בקהילה, לאחריו יש מבחן ממשלתי לרישיון.
רק לאחר מכן אתה רשאי להיקרא דיאטן תזונאי או יועץ תזונה בכל הטיה שהיא.
ניתן להמשיך בזמן זה בעבודות הקשורות בתחום או בתואר שני בתזונה, באפידמיולוגיה, בריאות הציבור , או בתחום אחר לגמרי שמעניין אתכם, וההתלבטות לעולם נמשכת..
בהצלחה!
ערך את הפוסט: אורי ראובן
