"רגע של שוויץ.
היום קיבלתי מכתב קבלה רשמי ללימודי תואר ראשון במשפטים 
למרות שתאורטית התקבלתי עוד לפני הרישום, המכתב הזה הופך את זה לרשמי. לאמיתי…
למי שלא יודעת, לא למדתי בבית ספר תיכון. ליתר דיוק, למדתי חודש בכיתה ז', כשבועיים בכיתה ח', ויום אחד בכיתה ט'.
אין לי תעודת בגרות וכשאנשים בעבודה קינאו בי ושאלו כמה יח' בגרות יש לי הייתי עונה מלא כי לא ידעתי כמה צריכים להיות בכלל (אני עד היום לא יודעת).
באבחון שעברתי בגיל 12 נקבע שאני ברמה בינונית עם פוטנציאל למחוננות ושחסר לי ידע.
את תעודת 12 שנ"ל שלי הוצאתי בגיל 29 ודיי בקלות.
מתוך כייף נבחנתי על יותר יח' והוצאתי ממוצע גבוה.
את המכינה הקדם אקדמאית גם סיימתי בהצטיינות.
את מבחן האמי"ר באנגלית עשיתי תוך כדי שטילים נורים לאוויר.
חסרה לי נק' אחת בשביל לוותר על קורס אבל ניחא.
אז קוראים לי דניאל, ואני מגיעה ממשפחה בעייתית.
יש לי סיפור חיים קשה וארוך כאורך הגלות.
אני אמא חד הורית לשלוש בנות ומגדלת אותן לגמרי לבד.
אני סטודנטית למשפטים. ואני מאוד גאה בעצמי כרגע
אהיה בת 32 בעוד שבוע והמכתב הזה זו ה-מתנה הכי טובה שיכולתי לקבל!"
זה הפוסט שכתבה דניאל בקבוצה שלנו אמהות באקדמיה כשהתחילה ללמוד.
דניאל התחילה את המסע שלה באקדמיה בשנת 2014 ובחרה בלימודי משפטים במכללת ספיר שבדרום.
"למדתי חודש בלבד, התאשפזתי בעקבות הריון בסיכון גבוה ונפרדתי מבן-הזוג האלים שהיה לי אז" היא מספרת.
"ב2016 חזרתי ללימודים – התחלתי מחדש, יותר נכון."
לא היה לה מושג שפחות משנה אחרי תתנתק חוליה מעמוד השדרה המותני שלה.
בפרוייקט המימון למען שיקומה תוכלו לקרוא בפירוט על מצבה הבריאותי ואולי גם לעזור.
למרבה המזל היא הצליחה לסיים את שנה א'.
"לחלק ממבחני סוף השנה עדיין לא ניגשתי בגלל המצב הבריאותי, בע"ה אגש אליהם בסוף השנה הזו" מספרת לי הלוחמת.
במעט שהספקת, איזה מן סטודנטית את?
"אני סטודנטית מאוד דעתנית.
פעם אחת סיפרו לנו בשיעור על פסק דין נדל"ני על אישה בת 30, לא נשואה ועובדת במשק בית והשופט כינה אותה "מסכנה".
זה עורר דיון מאוד גדול בכיתה ומישהי אמרה שהיא באמת חושבת שהיא מסכנה.
הייתי חייבת, כסטודנטית דעתנית ומעצבנת, להרים את היד ואמרתי לה
"הלו, אני בת 30, אני אמא, לא נשואה ואני עובדת במשק בית. הכל טוב ואני לא מסכנה. תודה."
אז את מהסטודנטים שמדברים ועונים על שאלות בשיעור?
"כן, המון. למשל, בקורס כתיבה וחשיבה משפטית,
כשהמרצה היה שאול שאלות והייתי מצביעה,
הוא היה אומר לי שהוא מעדיף לתת הזדמנות לסטודנטים אחרים לענות כי ברור לו שאני יודעת.
זו הייתה זריקה עצומה לאגו שלי."
איך את מצליחה לשלב את ההורות ושאר האתגרים עם הלימודים?
"בעוד ששאר הסטודנטים יושבים על העבודות שעות רבות וימים שלמים,
לי היו 3 שעות במקרה הטוב לכל עבודה.
חלק מהעבודות נכתבו ללא קריאת חומר בכלל.
יש לי זיכרון צילומי שזו מתנה אמיתית.
הציונים שלי נעים בין 75-95.
עבודת ההגשה הראשונה שלי הייתה על תצפית בבית משפט.
באותו זמן הייתי לפחות פעם בשבוע בדיונים מול אבא של הבנות שלי בבית המשפט לענייני משפחה.
איחרתי בהגשת העבודה בחמש דקות והמרצה סירב לקבל את העבודה שלי.
במשך שבוע שלם ניהלתי עם המרצה משא ומתן על קבלת העבודה עד שהסכים לקבל אותה.
קיבלתי בעבודה הזו 85."
אז יש בך את מה שצריך כדי להיות עו"ד משכנעת!
אמרתי ולא ידעתי עד כמה.
"בתור סטודנטית למשפטים, הייתי היחידה שהיה לה אומץ להתווכח עם מרצים בשיעור ולומר מה אני חושבת.
פעמים רבות הסטודנטים הסתכלו עליי בהלם, אך במקרה מסויים אחד, המרצה הרגיע את כולם ואמר:
"זה בסדר, תנו לה להביע את דעתה, היא לא חייבת להסכים איתי, במיוחד שיש מאחורי הדעה שלה הסכמה של שלושה שופטי עליון"
אחרי שהוא אמר את שלו, נראה שהסטודנטים הביעו כלפי יותר כבוד".
הכבוד מגיע גם על המעורבות החברתית שלך, אילו פרוייקטים קידמת?
"דרך צעירות חונכות לזכויות קידמתי נושא לשיקום כלכלי לנשים שיוצאות ממקלט לנשים מוכות.
השתתפו איתי בפרוייקט גם צעירות נוספות וגם סטודנטיות למשפטים.
יצרנו קשר עם ד"ר עליזה לביא שהייתה אז יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה.
השתתפנו בועדה והיא הגיעה לשולחן העגול בשדרות ובספיר.
בעקבות הלחץ של הפרוייקט והאג'נדה שלה יצא חוק שנותן סל כספי קטן לאישה היוצאת מהמקלט.
עוד פרוייקט מעניין שיזמתי הוא הפחתת תשלום למעונות היום לאמהות חד הוריות.
נושא המעונות היה ביוזמה שלי אבל חברנו דרך המכללה לקואליציה לחינוך מלידה ויחד הייתה תוכנית שלמה של סיוע.
בפועל תשלום המעונות לאמהות חד הוריות דרך הרווחה עד לשנה שעברה היה 462 שקל לפעוט.
משנה שעברה התשלום ירד ל 192 שקל לחודש כך שזו הוזלה משמעותית.
דרך המכללה העלנו את הנושא למודעות, אך מי שבפועל פעל ועשה הם המשרדים השונים עם ח"כ טרכטנברג וחיים כץ שר הרווחה."
דניאל השתתפה בועדות השונות בכנסת בנושאים כמו יום המאבק בעוני, זכויות של עובדות קבלן, נשים ידועות בציבור או מתגרשות מגברים חסרי מעמד (עובדים זרים) ועוד.
"לועדות הכנסת אני מגיעה בעיקר כשיש לי הזמנה ורשות לדבר, אבל לא רק.
גם כשאין לי רשות דיבור בועדות, ההיכרות שלי עם יושבת ראש הועדה עזרה לי עם האישורים.
בועדות הייתי צריכה להתנהג כמו ששאר חברי הכנסת מתנהגים –
קוטעת אנשים ומעירה הערות, אבל שנונות ולעניין"
חלק מהדברים שונו וחלק עוד דורשים עשייה ושינוי
"יש לי שאיפה ללוות נפגעות עבירות מין בהליך הפלילי.
אני חושבת שצריך להיות ייצוג אינטרסים של הנפגעות עוד בזמן החקירה.
הפנטזיה שלי היא להקים כפר, סוג של מקלט אבל יותר בכיוון של דירות מעבר עצמאיות,
ולבנות תוכנית אישית שיקומית מכל ההיבטים לכל אישה נפגעת אלימות באשר היא.
המצב כיום הוא זוועה של ממש, המקלטים עצמם טובים אך אין מספיק מהם.
אני רוצה שתהיה לי את האפשרות לחבור לגופים ולממשלה עצמה.
שאותן נשים יצליחו לשקם את חייהן מאפס ובאמת תצלחנה לפתוח דף חדש בחייהן ולא לסחוב אחריהן חובות משותפים."
ובהומור האופייני לה מוסיפה "מקווה מאוד שאצליח לחזור ללימודים בשנה הבאה.
לשם אני מכוונת. עם חיתולים סופגים או בלי".
כמה חשוב לבחור במוסד לימודים תומך
באופן מעורר הערכה, החוג למשפטים במכללת ספיר תומכים בדניאל.
המכללה מפרגנת ומסייעת לה כולל הדיקן לשעבר פרופ' ניר קידר שבאופן אישי דאג ושאל לשלומה.
גם החברים לחוג דואגים לה ולבנותיה ואפילו בישלו לה לשבת.
הדיקן שמכהנת כיום, ד"ר יופי תירוש כתבה בפרופיל הפייסבוק שלה על דניאל וקראה לציבור לתמוך בפרוייקט למען שיקומה:
"דניאל אור כבר לא היתה בקו הבריאות כשהתחלתי את תפקידי כראש בית הספר למשפטים בספיר בסתיו,
ולכן לא זכיתי להכיר אותה. אבל אני שומעת מעמיתיי, שהיו המרצים שלה, שהיה תענוג להקשיב לה – בכיתה ומחוצה לה.
הציצו בכל מה שעשתה האישה הזאת (רמז: בלאגן חברתי) עד שעצם סוררת יצאה מעמוד השדרה שלה,
ותגידו שזו לא מישהי ששווה להושיט לה יד
כלומר לא להסתפק בלייק, אלא לתרום סכום – גם קטן – לקמפיין ההדסטארט שלה כדי שתחזור לפעילות בבריאות שלמה.
אני מקווה עוד לזכות להיות הדיקן שלה ולהעניק לה את תעודת הסיום, אינשללה."
כסטודנטים אנחנו נוטים להתלונן "על מר גורלנו" אך יש לנו הרבה מה ללמוד מדניאל
"השמים הם הגבול זו אמרה שגויה!
צריך להאמין שגם השמים הם לא הגבול.
אם אני בחדר סגור בלי דלתות אני אחפש את החלון
ואם לא אמצא לא חלון ולא דלת אז אני אקח פטיש ואשתמש בו כדי לפלס לי את הדרך.
כי כשרוצים הכל אפשרי.
כשאין לך ואתה למטה זה נשמע תלוש מהמציאות אבל זה אכן ככה, כשרוצים.
ביום שגעתי למכללה לפתוח מערכת בשנת הלימודים הראשונה הייתי חסומה.
כמו כל סטודנט, הייתי צריכה לשלם מקדמה של 2500 שקל שלא היו לי.
ניגשתי לאחראית על שכה"ל ולמרות שהייתה מקסימה,
היא אמרה לי "חמודה, אם אין לך כסף את לא יכולה לפתוח מערכת, זה מה יש."
וסיפרה לי שממש לפני הייתה סטודנטית שקיבלה מלגה
אך לא היה לה את ה2500 לשלם למקדמה אז היא לא ממשיכה ללמוד השנה.
אני התעצבנתי על הדברים שאמרה ועניתי
"אני אוכיח לך. בעוד חצי שעה אני חוזרת אליך ואת פותחת לי את המערכת"
היא הייתה בשוק מעורב בזילזול.
פניתי לדיקן ואגודת הסטודנטים ו29 דקות אחרי זה היא פתחה לי את המערכת.
גם שמאמינים ששום דבר לא יכול לקרות מנסים בכל זאת,
מחפשים מלגות, עמותות, פונים לדיקן הסטודנטים בבקשת עזרה…
אני לא יכולה לקבל את ה"לא" ולוותר.
אם אומרים לי "לא" אני חייבת לנסות בכל זאת,
ולו רק כדי להבין אם הוא "לא" סופי.
בקיצור, חשוב לא רק לחלום, אלא גם לעשות."
מה אנחנו הסטודנטים יכולים לעשות כדי להחזיר את דניאל הלוחמת לפעולה?
להיכנס לפרוייקט.
שם רוכשים תשורות שוות במיוחד כמו בגדים, כרטיסי ברכה, ספרים, בילויים ואפילו שיעורים פרטיים בסטטיסטיקה!!
ההכנסות מהתשורות יגיעו ישר אל דניאל בסיום הפרוייקט.
זה יקרה אך ורק אם היא תגיע ליעד.
אם אין ביכולתכם לרכוש תשורות, שתפו את הסיפור שלה,
הציעו לאחרים לתרום כסף או תשורות.
רבים יוצאים לעזרת דניאל וזה לא פלא, דניאל היא נכס שצריך לשמור עליו למען כולנו.
היא תחלים, הלוחמת הזו, היא תעמוד ותייצג את כולנו בכבוד, אין בנו צל של ספק.
לפרוייקט של דניאל אור לחצו כאן.
לתרומת תשורות צרו קשר
רוצים לקבל עדכונים מאיתנו? הרשמו כאן
למידע נוסף על שילוב הורות עם הלימודים וטיפים נוספים לחצו כאן
